בן עזרא נ' איילון חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975.

פסק הדין נכתב בתכוף לאחר שמיעת ההוכחות והסיכומים בעל פה.

רקע

1. התובע יליד 30.10.66, נהג אוטובוס שכיר בחברת "דן" , נפגע ביום 15.7.07 בתאונת עבודה. הוא הובא בתכוף לחדר מיון בי"ח וולפסון, אובחנה פגיעה במנגנון "צליפת שוט", טופל שמרנית ושוחרר. לאחר מכן טופל במסגרת קופת חולים "מכבי" [להלן – "התאונה"].

2. המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה, הכיר בתקופת אי כושר, בתקופת נכות זמנית, שילם לתובע, באמצעות "דן", דמי פגיעה ותגמולי נכות זמנית. לימים הכיר אף בנכות צמיתה תוצאת התאונה ובשיעור של 10%, בגין מגבלה בתנועות צוואר.

3. התובע, שהשתכר עובר לתאונה כ – 4,600 ₪ לחודש, קיבל מ"דן" את דמי הפגיעה וכן סכומים נוספים, אך אין חולק כי בתקופות אי הכושר שולם לו בסופו של דבר שכר חלקי ועל כן על הנתבעת להשלים לו סכום החסר בסך – 4,054 ₪ [הסכמה רשומה בעמ' 9 לפרוט'].

4. התובע שב לעבודה סדירה באוקטובר 2007 ושב לרמות השכר כפי ששולם עובר לתאונה.

5. ב - 21.6.09 עבר התובע תאונה נוספת במסגרת עבודתו כנהג. אין חולק כי מדובר בתאונת דרכים [להלן – "התאונה הנוספת"]. התובע הגיש תביעה נפרדת, בייצוג נפרד, לבית משפט השלום בראשל"צ. בכתב התביעה שם טען בין השאר כי עובר לתאונה הנוספת, "היה בריא בגופו ובנפשו ו... תפקד בצורה תקינה ועצמאית לחלוטין". ועוד טען שם כי התאונה הנוספת החמירה את מצבו הצווארי.

המחלוקות

6. הנתבעת הכחישה כיום, לראשונה במפורש, את אירוע התאונה ואת השלכות תוצאותיה. התובע עומד כמובן על טענותיו.

7. הצדדים חלוקים לגבי כל ראשי הנזק, למעט נזק לא ממוני, ובפרט על הפסדי השתכרות, פגיעה בכושר השתכרות, הוצאות ועזרת זולת.

דיון

עדותו היחידה של התובע

8. התובע העיד כעד יחיד מטעמו. עדותו ככזו כפופה להחמרות בסעיף 54 [2] לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א – 1971. עדות התובע לא הותירה בי רושם הנדרש לבסס עליה לבדה, ממצאים. לא נתתי בו אמון מלא ושלם. התובע התפתל על הדוכן, ניסה להתחמק ממתן תשובות מדויקות לשאלות שאינן נוחות לו, העמיס בפרטים מיותרים וניכר בו כי אינו חש בנוח עם שאלות ממוקדות של ב"כ הנתבעת.

9. התובע הצהיר כי לאחר התאונה נשוא תביעה זו, שב לעבודה מצומצמת. תלושי השכר ואישורי המל"ל המתייחסים לתקופה שבין התאונה הזו לבין התאונה הנוספת – מפריכים טענה זו.

10. התובע לא היסס לטעון בתביעתו בגין התאונה הנוספת, כי מצבו עובר לה היה תקין בכל מובן, טענה המנוגדת חזיתית לטענותיו שלפניי. לטעמי התובע לא הצליח ליישב סתירה זו. אמנם הדברים אינם מגיעים כדי "השתק שיפוטי", שכן התובע "מנסה לטעון בהליך משפטי מאוחר, טענות הסותרות את טענותיו שהתקבלו בהליך שיפוטי קודם, אף אם בסופו של יום לא זכה במשפט [השופט גרוניס ברע"א 4224/04, בית ששון בע"מ נ' שיכון והשקעות בע"מ, מתוך מאגר נבו]. ואולם, למצער מגלה התובע התנהלות שאינה תמת לב, ולפחות באחד מההליכים.

התאונה

11. בשאלת אירוע התאונה, טיבה והפגיעות בה, איני נדרשת לסמוך על עדות התובע בלבד, שכן קיימות אסמכתאות אובייקטיביות: תעודת חדר מיון והחומר שהוגש ונבדק על ידי המל"ל. על כן נמצא כי מדובר בתאונת דרכים שגרמה לחבלת ראש וצוואר, פגיעה במנגנון "צליפת שוט" והולידה נכות צמיתה בשיעור של 10%. זוהי הנכות על פי דין והיא מחייבת לכל דבר ועניין בתביעה.

הנזק